<h1>שבלי הלקט הקצר דין ריבית ממשומדים סימן מ"ו</h1>
<h2>דף עא.</h2>
אם מותר ליקח רבית למשומדין, פסק רבינו תם שמותר, כדאמרינן במסכת ע"ז, המינין והמסורות מורידין אבל לא מעלין, אמר לו ר' יוחנן, אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד, ואתה אמרת מורידין וכו', וקא מוכיח, דמשומד להכעיס מורידין ולא קרינן ביה לכל אבידת אחיך, וכל שכן הני משומדין לע"ז, דמינין נמי הוו, ואם מצאתו אתה מותר לעכבה ולא קרינן ביה אחיך ואפילו באתה לידך כדאמרינן, ומצאתה דאתיה לידך משמע ואפילו לוה ממנו לא יחזיר, וה"ה נמי ליקח ממנו רבית. ורבנו ישעיה ז"ל אוסר ליקח ממנו רבית.
ולי נראה, דמשומדין של עכשיו שמטומעין בין הגוים ומדובקים בדרכי האומות, ועובדים ע"ז, ומניחים תורת ישראל לגמרי, הרי הם גויים גמורים לכל דבר, ומותר להלוות להם ברבית, ואינם בכלל וכי ימוך אחיך אל תקח מאתו נשך ותרבית, וחי אחיך עמך, שאין אנו מצווים להחיותו, דלא עדיף מרועה בהמה דקה, שאין להעלותו מן הבור, וגרע ממשומד אוכל נבלות לתיאבון דלא אשכחן דאיתרבי, אלא להשיבו אבידה וכ"ש להשבת גופו, כי ההוא דזבין נפשיה ללודאי, דאי לא הוה אכיל אלא נבלות לתיאבון הוו פרקי ליה, כי היכי דלא ליקטלוה. וכל היכא דקרינא ביה אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך, קרינא ביה לא תשיך לאחיך, וכל היכא דלא קרינא ביה האי, לא קרינא ביה האי, ולא כתיב לא תשיך אלא במקום שהמלוה אסור לישך, והא מלתא דפשיטא הוא, דהכא לא קרינא ביה אהדר ליה דניחי בהדך, דאי אתה מצווה להחיותו. ועוד מצאתי ראיה פשתוה [פשוטה] להתיר להלוות ברבית למשומדים, דמייתי בירושלמי בע"ז פרק בתרא, דנאסר יינן של כותיים, וקאמר בתר הכי, כותאי דקסרין בעו לפני ר' אבהו, ואמרו, אבותיכם היו מסתפקים משלנו ואתם מפני מה אין מסתפקין משלנו, אמר להן, אבותיכם לא קלקלו מעשיהן, אבל אתם קלקלתם במעשיכם, ובתר הכי קאמר ר' יעקב בר עולא דקסרין בשם ר' חנינא, כותאי דקסרין מותר להלוותם ברבית, והיינו וודאי מפני שנשתמדו כותיים של קסרין וקלקלו מעשיהן. ואע"פ שאני אומר שמותר להלוות למין ישראל ברבית, ללוות ממנו נראה לי שאסור, כי שכמו שהוא נזהר שלא לגנוב ושלא לעשוק ישראל כשר, כך הוא מוזהר מלהלוות לו ברבית, ורבית ואונאה ועושק וגזל ענין אחד הוא, כדאמרינן בריש איזהו נשך. ואין ללמוד ממה שמותר ליטול ממנו רבית דהוי כעין גזל של ישראל כשר גוזלו, שכמו כן יהא מותר לתת לו רבית שהוא כעין גזל שהוא גוזלו את ישראל כשר. ואין להביא ראיה מעובדיה שלוה מיהורם בן אחאב שלווה ממנו הממון שפרנס ממנו מאה נביאים שהחביאן במערה וכלכלם לחם ומים, דאדרבה משם יש ללמוד שכיון שנענש על כך כדכתיב, ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בזרועותיו, על שפשט ידו ליטול רבית, אם כן עבר בכך על אזהרת רבית, שאם היה מותר ליטול רבית מעובדיה לפי שהיה הוא עצמו עובד ע"ז, לא היה לו ליענש על הרבית, אלא על ע"ז. ואם תאמר, כיון שהיה שם איסור רבית, היאך לוה ממנו עובדיה, ויש לומר, שאפילו לגזול ולהאכיל היה מותר, שאין זה חמור מלחם הפנים שאכל דוד לפקוח נפש, ועוד, כי אפשר שלא לוה עובדיה ברבית, אלא בסתם, וכשבא לתובעו ולא היה לו לעובדיה מה לפרוע, אמר לו יהורם, אם יעכב מעותיו יטול ממנו רבית בעל כורחו.
